שמי דובי סגל גר בקהילת מפלסים בנגב המערבי אל מול רצועת עזה.
מעל 50 שנה אני חי ומתגורר באזור זה, כאן הקמתי את משפחתי וכאן, באזור הזה וסביבו, מרוכזות משפחות ילדיי.
לא קל לחיות באזור שבמשך כל השנים סבל מחדירות, פיגועים וירי קסאמים ועוד אבל מצד שני זה האזור שלדעתי, הטוב ביותר לחיות בו.

הציר המרכזי של חיי סובב סביב ההתיישבות, החקלאות, והמים בנגב ובפרט בנגב המערבי.

שימוש יעיל ונכון במים בהשקייה, טיפול ושדרוג איכויות מים להשקייה

במדינה הממוקמת באזור חצי מדברי השקייה היא האפשרות היחידה לקיים התיישבות וחקלאות.
הפעילות שלי בתחום זה היא לקדם את ההשקייה היעילה ולחסוך במים שהוא משאב עולמי שנמצא בחסר הולך וגדל.
אני מתרוצץ ברחבי ישראל ובעולם הרחב במטרה לעזור לחקלאים להשקות באופן היעיל ביותר תוך חסכון במים ומיקסום הפוטנציאל הטמון בהשקייה יעילה.

מסעות סביב העולם

הידע שצברתי בארץ בתחום מערכות ההשקייה, ההתמודדות עם איכות המים / קולחים והמצוקה העולמית בכמות המים שעומדת לרשות האנושות
מחד וייצור מזון מאידך הביא אותי למקומות רבים בעולם שגם בהם החקלאים סובלים ממים במשורה ומאיכות מים קשה.
טיולים אלו בעולם גרמו לי לרצות לשתף גם אנשים אחרים בחוויות אלו ומכאן הסיפורים שלי והחוויות שצברתי במסעות אלו ואני מביא אותם לפניכם באומר, בתמונה בשיר וריקוד.

הדרכת טיולים בנושא ההתישבות והמים בארץ ובנגב בפרט.

הדרכת טיולים היתה תמיד מרכיב חשוב בחיי.
הרצון להנחיל לדורות הצעירים את מה שקרה כאן בארץ ובעיקר בנגב הביא אותי לעסוק בתחום הדרכת הטיולים עם הדגש להתיישבות ומים.

הנגב ללא מים היה נשאר מדבר יבש ארץ נטושה.
הבאת הקולחים לנגב הפכה אזור מדברי לאזור חקלאי מיושב ופורח.

ישראל היא אחת הדוגמאות הבודדות בעולם שמראה שאפשר להפוך מדבר לאזור פורח לעומת מקומות רבים אחרים שהמדבר כובש יותר ויותר שטחים.
ואת הפלא הזה אני מבקש לחלוק עם כולכם.